״צריך לקרוא לזה ׳גאה להיות ישראלית׳ ״

היום נפגשנו באיינדהובן למפגש קבוצתי אחרון של קורס בנות מצווה, מחזור ראשון

כשסיימתי את המפגש הרגשתי שאני ממש צועדת בתוך חלום, שאני חולמת, ותוך כדי כבר מגשימה.

לפני שבועיים, קצת אחרי התקרית באמסטרדם, היה לנו מפגש זום. מפגש אחד לפני סיום המסע הקבוצתי. הרגשתי שזה הרגע ליצוק הכי הרבה משמעות לקורס הזה. הרי בשביל זה יצרתי את הקורס - ליצוק משמעות לשנה הזאת. החלטתי באופן חריג לסטות מתוכנית הקורס ולא לעמוד בהבטחה שלי, לא לבנות ולא להוריהן. שניה לפני המפגש, שיניתי את המערך כולו. הקדשתי את המפגש, למה שאני לפחות קראתי - ״אני כישראלית שחיה באירופה״. התחלתי את המפגש בהתנצלות, וביקשתי מהבנות שישתפו את שעל ליבן; בכל זאת שנים כחניכת תנועת נוער ושנה כרכזת נוער. לאחר מכן, במשך שעה וחצי דברנו בעיקר על כל מה שהן אוהבות בהיותן ישראליות, יהודיות. דברנו על חלומות שהן היו רוצות להגשים, דברים שהן היו רוצות לשנות, ועל הקשר של כל זה לעובדה שהן ישראליות. דברנו על גולדה מאיר, יונה וולך, מרים הנביאה ואסתר המלכה.

בתחילת המפגש אחת הבנות שיתפה שבימים האחרונים היא מתביישת שהיא ישראלית. אותה נערה סיכמה את המפגש בכך שהיא גאה להיות ישראלית, כולן כמובן הסכימו איתה.

היום במפגש פרסתי בפניהן את כל הנושאים שדברנו עליהם במפגשים. כולן, בלי יוצאת מהכלל, ציינו שזה היה המפגש המשמעותי ביותר עבורן. אחת מהן אפילו ביקשה שאקרא למפגש ׳גאה להיות ישראלית׳.

כמובן שהמפגש הזה כבר נכנס לתוכנית, והשם הותאם לבקשתה.