לפני שבוע אירחתי מפגש של עצמאיות בהולנד. במהלך המפגש לימור המקסימה הכינה לכל אחת כרטיסייה עם ציטוט. כל ציטוט היה של אישה או אדם אחר, היו כאלה מוכרים והיו אנונימיים. אני בכלל רציתי קודם כל לצלם. חיכיתי שכולן יקחו ולקחתי את הכרטיסייה האחרונה שנשארה, זאת שבחרה אותי. זאת גם הייתה הכרטיסייה הראשונה שתפסה את העין שלי לפני שהשאר בחרו. לא האמנתי שהיא תחכה לי. זאת הייתה אנה, אנה פרנק. ילדה, אישה, נערה שמלווה אותי ברוחה. היא ליוותה אותי עוד כשהגעתי לאמסטרדם בפעם הראשונה. הייתי ילדה בת 12 והגעתי לטיול בת מצווה. טיול אמא ובת בארץ השטוחה. יום שלם הקדשנו לסיפורה של ילדה כל כך מיוחדת. ילדה שהוריה בחרו לעבור להולנד בתקווה שהם מעניקים לה חיים טובים יותר. אומנם את הסוף הטרגי של הסיפור כולנו מכירים, אבל אולי בזכות המעבר הזה נשאר היומן שלה. אולי בזכות המעבר הזה אנחנו יכולים להציץ ולו במעט לחוויה של ילדה בתקופה כל כך מורכבת. הסיפור שלי עם אנה עוד ארוך (ואולי אקדיש לו עוד פוסט נוסף בהמשך, אבל) לפני שנתיים עברתי לדירה לא רחוק מאיפה שהיא גדלה, לא המחבוא שכולנו מכירים, אלא ממש הבית שלה. כשהגענו לראות את הדירה הייתה תמונה שלה מעל שולחן האוכל. אותו שולחן אוכל שהכרטיסייה שלה חיכתה לי.
כנראה שהקורס בנות מצווה בחר אותי ולא אני אותו. קישור לקריאה נוספת על הקורס - shellywasserman.com/batmitzvah
Komentar